*יכול להיות שמשה לא מעביר את המסר של ה'?*
הכל מתחיל כשעם ישראל מתחיל לחשוש במדבר. האוכל מתחיל להיגמר, הארץ המובטחת לא באופק וההתרגשות והרושם האדיר של קריעת ים סוף הוא כבר זיכרון רחוק.
העם מתלונן למשה ואהרן "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע…"
התשובה של ה' מהירה וברורה, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו… והיה ביום השישי…"
אבל כשממשיכים להקשיב לסיפור כפי שהתורה מספרת רואים שמשה ואהרן מדברים אל העם דברים שונים לחלוטין ,"בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע"
בשר מאיפה הוא הגיע? ולאן נעלם הניסיון שה' דיבר עליו? יכול להיות שמשה לא מעביר את המסר של ה'?
התשובה לשאלות האלה נעוצה בהיכרות עם מודל המנהיגות המיוחד של משה ואהרן ובהקשבה לעומק לתלונה של העם.
אלוהים מציב מודל של "לחם מן השמים" – קשר ישיר, פלאי ותובעני שבו האדם תלוי לחלוטין בחסד עליון ונתון לניסיון מתמיד – משה בוחר להמתיק את הבשורה. הוא מציג לעם מודל של קרבה אנושית, מבטיח "בשר וגם לחם" ומדגיש את הטיפול במצוקה הקיומית כאן ועכשיו.
משה אינו מתנהג כ"שליח טכני" המעביר הוראות מלמעלה, אלא כמעין "מפקד בשטח" הלוקח אחריות על מצבו הנפשי של העם. הוא משהה את התביעות הרוחניות הגבוהות כדי לייצב קודם כל את תשתית האמון והביטחון. רק לאחר שהעם מתפייס, משה מתחיל לצקת לתוך הנס תכנים של אחריות אישית ומוסר, כמו האיסור להותיר מהמן למחר או ההכנה לשבת.
שיאו של התהליך הוא במפגש עם השבת, שבה הברכה האלוהית אינה יורדת מעצמה, אלא שורה על ה"יש" שהאדם הכין מראש ביום השישי. כך הופך המן מפתרון טכני לרעב, לכלי חינוכי המלמד על שותפות בין הנהגת בשר-ודם לבין א-לוהים, ובין אחריות אנושית לביטחון בקשר.
*נקודה למחשבה*
בין הציות ליוזמה: האם מנהיג טוב הוא מי שמבצע הוראות במדויק, או מי שמעז "לשנות" מהפקודה כדי להתאים אותה ליכולת ההכלה של האנשים הצועדים אחריו?
רוצים לקבל מידי שבוע עדכונים ומאמרים? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה!
