חכמים הגדירו את מצוות החנוכה כמהות החג, מצווה להאיר את האור המיוחד שבכל בית ובית. בשיעור נעיין בשלושת המעגלים של ההידורים בהדלקה ונבין את טעם המצווה, המקור שלה ומה כל מעגל מוסיף על חברו.
תנו רבנן : מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין – נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין,
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך;
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא,
חד אמר : טעמא דבית שמאי – כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דבית הלל – כנגד ימים היוצאין.
וחד אמר : טעמא דבית שמאי – כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל – דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן : שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו – כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו – דמעלין בקדש ואין מורידין.
"אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה – אמר רבי זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי (שבת דף כג/א).
אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח . והיכא מנח ליה? רב אחא בריה דרבא אמר: מימין, רב שמואל מדפתי אמר: משמאל. והילכתא – משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.
תנו רבנן : נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ . אם היה דר בעלייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים . ובשעת הסכנה – מניחה על שלחנו, ודיו … (שבת כ"א, ע"ב).
ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז) והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
"… וכאשר באו אנשי המלך הכופים על המעל לעיר מודיעין לזבוח לאלילים… אמרו אנשי המלך אל מתתיהו – ראש ונכבד אתה בעיר הזאת… עתה בוא ראשון ועשה את מצוות המלך… ויען מתתיהו ויאמר קול רם: אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעו לקולו (של המלך) להמיר את חוקות אבותיהם. אבל, לא כן אני ומשפחתי , כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו" (חשמונאים ב', טו – כב).
