מבוא
הלכה היא בהלכות מגילה – "הקורא את המגילה למפרע – לא יצא"
)משנה מגילה ב א(.
קריאה למפרע פירושה קריאה שלא כסדר המגילה. הקורא מדלג
על חלק מן הכתוב, קורא חלק מאוחר ממנו ומשלים את החסר שלא
במקומו. קביעת המשנה מתפרשת בעינינו כעדות לקיומו של תהליך
מובנה הנוכח בלבה של המגילה.
התהליך עשוי כשרשרת נדירה של צירופי אירועים. במגילה, כמו
בחיים, יהיה מי שיכנה אותם 'צירופי מקרים' ומאמין ייחס אותם ליד
א-להים מכוונת.
לטעמנו, תהליכים מונעים מעולמם הפנימי של אנשים והם מהווים
במידה רבה השתקפות למה שמתחולל בנפשם. בלימודנו נבקש להיות
עם הדמויות, נעקוב אחריהן משלב לשלב ונגלה סיפור המחובר מתוכו.
נמצא את עצמנו פחות ופחות מופתעים מן ההתרחשויות, יותר ויותר
מופתעים מתהליכי עומק העוברים על האנשים.
הרבה שאלות נשאל. שאלות לשוניות, שאלות פרשניות ובעיקר
שאלות על הגיבורים ועל הבחירות שלהם. נבקש לעמוד במקומו של
אחשוורוש, להבין מעט מה עובר עליו. נבקש להבין מה עובר על נערה
יהודייה ההופכת בן לילה להיות האישה הראשונה בממלכה. נצטרף אל
מרדכי, איש העקרונות ואיש הזהות, נראה אותו בשעותיו הקשות וגם
בשעותיו היפות. גם על המן נשקיף, על מצוקותיו ועל חולשותיו 'כי
רבות הנה'. בכל אלו נזהה תהליכים. בכל נקודת זמן במגילה תהיינה תשובות אחרות לשאלות שנשאל, ממש כמו בחיים.
לספר קראתי בשם 'דברי שלום ואמת'. המילים לקוחות מתוך איגרת
אסתר והן מספרות דבר על טיבה ועל מהותה. האיגרת, שכינויה הוא גם
"אִּגֶֶרת הַּפּוִרים הַּזֹאת הַּׁשֵנִית", חותמת תהליך מורכב שבסופו זכו ימי
הפורים להיכלל בלוח המועדים העברי לדורותיו. תוכנה של האיגרת –
דברי שלום ואמת – מייצג את תמצית דרכה של אסתר ובעיניי משוקע
בו עומק סיפורה של המגילה.
אבאר את דבריי. טענתי היא כי בלבה של המגילה נוכח נושא,
מעין בריח תיכון המבריח אותה מן הקצה אל הקצה. הנושא הוא מקומו
של איש ומקומה של אישה. המגילה יוצאת לדרך כששלטונו של איש
באישה הוא מובהק, "וְכָל הַּנָׁשִים יִּתְנּו יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִּגָדֹול וְעַד קָטָן"
)א כ(. שלטון זה מהווה גם מדיניות מוצהרת בממלכה, "לִהְיֹות ּכָל אִיׁש
ׂשֵרר ּבְבֵיתֹו" )א כב(. לא במקרה גם במערכת היחסים שבין מרדכי לבין
אסתר בת דודו ההובלה המובהקת היא בידי מרדכי. אסתר היא לו כבת
והיא עושה את מצוותו – "ֹלא הִּגִידָה אֶסְּתֵר אֶת עַּמָּה וְאֶת מֹולַדְּתָּה ּכִי
מְֳרּדָכָי צִּוָה עָלֶיהָ אֲׁשֶר ֹלא תַּגִיד" )ב י(.
בחלק זה של המגילה מתייצב מרדכי לעימות חזיתי מול המן,
'איש כנגד איש'. התוצאה היא הגזירה "לְהַׁשְמִיד לַהֲֹרג ּולְאַּבֵד אֶת-ּכָל-
הַּיְהּודִים מִּנַעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָׁשִים ּבְיֹום אֶחָד" )ג יג(. גזירה זו מהווה
נקודת מפנה בדרך בה הוביל מרדכי את האירועים עד כה. המפתחות
שוב אינם בידו ומבטו מופנה כעת אל אסתר. תחילה הוא מתייצב
בעמדת המצווה, "…לְצַּוֹות עָלֶיהָ לָבֹוא אֶל הַּמֶלְֶך לְהִתְחַּנֶן לֹו ּולְבַּקֵׁש
מִּלְפָנָיו עַל עַּמָּה" )ד ח(, אך מהר מאוד הוא משנה את עמדתו, "וַּיַעֲבֹר
מְֳרּדָכָי וַּיַעַׂש ּכְכֹל אֲׁשֶר צִּוְתָה עָלָיו אֶסְּתֵר" )ד יז(. מרדכי עובר, מפנה מקום לאסתר, ומעתה ואילך הוא מתייצב במעגל שני, מקיים את
ציווייה, מסייע מבחוץ במה שיוכל.
שרביט ההובלה עובר אל אסתר והיא יוצאת לדרך אל שעותיה
הגדולות. בדרכה היא מחוללת את הבלתי ייאמן ומביאה לשינוי
המיוחל בגורל היהודים, אך בעיניי, סיפורה הגדול של המגילה הוא
דווקא במה שמתרחש מאחורי הקלעים. אסתר 'מביאה את עצמה' אל
תוך הארמון ויחד עמה כלי עבודה, מערכת מושגים וגם שפה חדשה.
מלך שעד כה התנהל בשרירות לב, כשבעומק לבו פחד מכל הסובב
אותו, יפקח את עיניו ויגלה עולם חדש שהמילה 'אמון' היא מילת
מפתח בו. אסתר תקודם "עַד חֲצִי הַּמַלְכּות" וגם האיש הנאמן מרדכי
יקודם אל עמדת מפתח בניהול הממלכה.
דיברתי על 'דברי שלום ואמת' וכוונתי הייתה לדרכה של אסתר,
דרך הנאמנות אליה היא מזמינה את המלך, השלום אותו היא מבקשת
להשכין וגם אל סוג של אמת הבאה לעולם בעקבות אלו, לא לפניהם.
בשולי הלמידה נשקיף אל ההקשר ההיסטורי. הימים הם ימי כינונו של
הבית השני, בית אשר הצמיח את לבה של התורה שבעל פה. השינוי
אותו מציגה המגילה מייצג במידה רבה את סיפורה של תקופת המעבר
מנבואה הבאה ממרומים אל האדם, אל תורת החכמים הצומחת בבתי המדרשות כשלוחה נאמנה לעולמם של אנשים. מהותית היא עד מאוד
העובדה שא-להים נזכר במקרא לעולם בלשון זכר, גם כאשר הוא
שוכן בארץ, ובתורת החכמים העומדת בפתח ידברו בלשון נקבה על
ה'שכינה' אשר תספר על מקום מפגש חדש עמו, בעומק הוויות החיים.
מפגש מעניין עם יצירת החכמים יהיה לנו בחלק השני של החיבור –
חלק התלמוד.
הסוגיה בה בחרתי היא הסוגיה הפותחת את מסכת מגילה שבתלמוד
הבבלי. במוקדה עומד חיפוש רמז במקרא לאפשרות קריאת המגילה
ביום י"א או ביום י"ב באדר. צעדנו הראשון בה יהיה בשאילת שאלות.
גם כאן, בדומה ללימודנו במקרא, לא נקבל דבר כמובן מאליו. השאלות
תיקחנה אותנו למחוזות לא פשוטים, ואנו נשהה בהן, נפנה אותן בחזרה
אל בעל הסוגיה. נניח שאם אכן אלו שאלות טובות הן ודאי העסיקו
גם אותו.
למעשה, מהר מאוד משיבה אותנו הגמרא אל פסוקי המקרא, אל
מחוזות אליהם התוודענו בחלקו הראשון של הלימוד. שאלת הפתיחה
- מהיכן לנו תוספת לימי הקריאה במגילה ושתי העמדות שתוצגנה בה
תצטיירנה כהצבעה על שתי הדרכים הנוכחות בלבה של המגילה, דרכה
של אסתר ודרכו של מרדכי.
רגע לפני התחלה, אציע כמה מן העקרונות עליהם יושתת לימודינו:
שיח יהיה לנו עם המילה הכתובה. נבקש לפענח את תנועת החיים
החבויה בה. בתנועה של 'רצוא ושוב' ננוע מן המילים אל ההתרחשות
ובחזרה. נניח כי הכתיבה המקראית לעולם לא תתאר התרחשות מבלי
שהיא תשתף את הקורא בהיגיון המכונן אותה. נניח כי כל תוכן של
משפט יכול להיכתב בצורות רבות. צורות אלו יכולות להיבדל זו מזו
בניסוחים, בסדר המילים, באורך המשפטים, בתיאור ישיר או עקיף
ובהבדלים נוספים. הניסוח הוא הכלי דרכו עוברות מחשבות האדם, תנועות הנפש, ההיגיון ומחשבת הלב. בכל ניסוח זורם זרם חיים אחר,
ופסוקי המקרא נאמנים לזרמים אלו, המשמשים מעין חלון הצצה אל
עולמם של האנשים ואל מערכת המושגים המחוללת את האירועים.
עקרונות אלו מתייחסים באופן בסיסי ללימוד מקרא, אך בלימודנו
אציע יישום לעקרונות אלו גם בלימוד התלמוד.
הערה אחרונה:
רבות התלבטתי באשר לדרך החלוקה לפרקים בחלק העיון
במגילה. לבי לקחני אל חלוקת הפרשיות של חכמי המסורה, אבל
הקשיים היו רבים. הכרעתי הייתה פרקטית, להיצמד לפרקי המקרא
על אף 'נוכריותם'. שמחתי בהתאמה הרבה הקיימת בין שתי החלוקות.
